הצפנה מקצה לקצה מוסברת למי שאינו טכני

יש משפט שאנחנו חוזרים עליו הרבה, כשאנחנו מדברים על Cashfulness.

"אנחנו לא רואים את המסמכים שלך."

זה משפט קל להגיד. הרבה אפליקציות אומרות אותו.

השאלה היא מה עומד מאחורי המשפט הזה. כי "אנחנו לא מסתכלים עליהם" ו"אנחנו לא יכולים להסתכל עליהם" הן שתי הבטחות שונות מאוד.

הראשונה היא הבטחה של רצון טוב: אנחנו סומכים על כך שלא תעשה זאת.

השנייה היא הבטחה של אי-אפשרות: גם אם היית רוצה, אתה לא יכול.

ב-Cashfulness, לגבי המסמכים שאתה מעלה, תקפה השנייה. והמילה הטכנית שהופכת אותה לאמיתית נקראת הצפנה מקצה לקצה.

באנגלית תמצא אותה מקוצרת ל-E2EE, מ-end-to-end encryption: הצפנה "מקצה אחד לקצה השני".

אני יודע שזה נשמע כמו שפה של אנשי מחשבים. אני מבטיח: בסוף המאמר הזה תבין את זה גם אם מעולם לא כתבת שורת קוד אחת בחייך. ותבין למה, עבור אפליקציה שבה אתה שומר את המספרים של הבית שלך, זו בחירה שמשנה הכול.

קודם כול, המילים הנכונות

נתחיל מהפועל. להצפין קובץ פירושו להפוך אותו לרצף בלתי קריא.

לא להסתיר אותו מאחורי סיסמה ששואלת "תן לי להיכנס". באמת להפוך אותו: לקחת את הטקסט, המספרים, התמונות, ולצמצם אותם לגוש תווים שלא אומר כלום למי שאין לו את המפתח הנכון.

הדבר שמחזיר את הגוש הזה לצורה קריאה נקרא מפתח. זהו פיסת מידע — תחשוב עליו כמו סיסמה ארוכה מאוד, מאוד, שנוצרה על ידי המחשב — שבלעדיה הקובץ נשאר רעש.

אתה מצפין עם המפתח. אתה מפענח עם המפתח. בלי מפתח: קיר.

תזכור את שתי המילים האלה — להצפין ומפתח — כי כל השאר סובב סביב השאלה איפה גר המפתח.

תא הכספות בבנק

אביא את הדוגמה שלדעתי מבהירה הכול.

אתה מכיר את תאי הכספות בבנק? אלה שבהם אנשים שמים מסמכים חשובים, קצת תכשיטים, דברים שהם לא רוצים לשמור בבית.

הם פועלים כך.

הבנק נותן לך כספת משוריינת, מאובטחת, עמידה בפני גנבים. שם בפנים נמצא התא שלך.

אבל המפתח לתא שלך נמצא אצלך. רק אצלך.

הבנק שומר על הכספת. הוא לא יכול לפתוח את התא שלך. אין לו את המפתח. אם מחר עובד לא הגון היה רוצה לרחרח, הוא לא היה יכול: המנעול לא נפתח בלי המפתח שלך. אם גנבים היו פורצים ולוקחים את כל הכספת, הם היו נשארים עם קופסת מתכת סגורה שהם לא יודעים לפתוח.

הבנק מציע לך שירות — הביטחון של הכספת — בלי לדרוש גישה למה שאתה שם בפנים.

הצפנה מקצה לקצה היא בדיוק זה, מיושמת על קבצים דיגיטליים.

Cashfulness הוא הבנק: הוא מציע לך את הכספת, כלומר את השרתים שלנו שבהם נשמרים המסמכים שלך.

אתה היחיד שיש לו את המפתח לתא.

ואנחנו, כמו הבנק, שומרים בלי יכולת לפתוח.

מה קורה, בפועל, כשאתה מעלה מסמך

נניח שאתה רוצה לשמור בתוך Cashfulness את דף החשבון מהבנק, חשבון חשמל, חוזה שכירות, פוליסת ביטוח.

אלה המסמכים שאתה יכול להעלות לתוך Cashfulness: דפי חשבון, חשבונות, חוזים, פוליסות. דברים מלאים בנתונים שלך — שם מלא, כתובת, IBAN, סכומים, צדדים נגדיים.

הנה הרצף.

אתה בוחר את הקובץ מהטלפון או מהמחשב.

לפני שהוא יוצא לדרך, עדיין על המכשיר שלך, המסמך מוצפן. הוא הופך לגוש הרעש שדיברתי עליו.

רק אחרי כן, כבר מוצפן, הוא נוסע לעבר השרתים שלנו.

לשרת מגיע רעש. בשרת נשאר רעש.

כשאתה רוצה לקרוא אותו שוב, המסמך חוזר למכשיר שלך עדיין מוצפן, ושם — רק שם, עם המפתח שלך — הוא הופך שוב לקריא.

רגע ההצפנה הוא החלק החשוב: הוא מתרחש אצלך, לפני היציאה לדרך. לא "ברגע שהוא מגיע לשרת, אנחנו נועלים אותו בשבילך". זה היה הבנק ששומר עותק מהמפתח שלך במגירה של המנהל.

לא. המפתח מעולם לא היה אצלנו. הוא נולד אצלך ונשאר אצלך.

איפה גר המפתח שלך

שאלה הוגנת בשלב הזה: ומה אם אאבד את המפתח המבורך הזה? איפה לשמור אותו?

המפתח של המסמכים שלך נולד משני דברים שהם שלך.

הראשון הוא הסיסמה שלך, זו שאיתה אתה נכנס ל-Cashfulness.

השני הוא רצף של 24 מילים שאתה מקבל כשאתה מפעיל את ההגנה הזו. זו שיטה שמשמשת גם במקומות אחרים לשמירה על המפתחות הרגישים ביותר — עשרים וארבע מילים נפוצות, בסדר מסוים, שיחד מתפקדות כמפתח-על לשחזור.

משני הדברים האלה, על המכשיר שלך, נבנה המפתח שמצפין ומפענח את המסמכים שלך.

וכאן מגיעה הנקודה ששווה את כל המאמר: המפתח הזה אף פעם לא עוזב את המכשיר שלך.

הוא לא עובר דרך השרתים שלנו. אנחנו לא שומרים אותו באף מקום. אנחנו לא רואים אותו עובר.

זה כאילו המפתח לתא נחשל בתוך הבית שלך, על ידך, ואף פעם לא יצא משם. הבנק מעולם לא ראה אותו, אפילו לא לרגע.

בשביל השרתים שלנו, אני חוזר, כל מסמך שלך הוא ונשאר גוש רעש דיגיטלי.

מי לא יכול לקרוא את המסמכים שלך (כלומר: כולם חוץ ממך)

אני אנסה להיות ברור, כי בדרך כלל כאן הבטחת פרטיות או מחזיקה מעמד או מתפוצצת.

את המסמכים שהעלית לא יכולים לקרוא אנחנו שבנינו את Cashfulness. אין שום פאנל באיזשהו מקום שבו טכנאי שלנו פותח את פוליסת הביטוח שלך. מבחינה טכנית זה לא קיים, כי אין לנו את המפתח.

לא יכול לקרוא אותם מי שמנהל את השרתים שעליהם רצים הנתונים.

לא היה יכול לקרוא אותם תוקף שיום אחד היה פורץ למערכות שלנו ולוקח הכול: הוא היה נשאר עם רעש בידיים, קבצים חסרי שימוש.

ולא היינו יכולים למסור אותם קריאים אפילו אם רשות הייתה דורשת אותם רשמית, כי אין לנו אותם בטקסט גלוי. אנחנו יכולים למסור רק את הרעש שאנחנו שומרים.

המשפט "אנחנו לא רואים את המסמכים שלך", בשלב הזה, מפסיק להיות הבטחה נחמדה.

הוא הופך לתיאור טכני של עובדה.

אנחנו לא רואים אותם כי אנחנו לא יכולים. זה שונה.

הצד השני של המטבע (ואני רוצה להגיד לך את זה בעצמי, קודם)

להגנה כל כך הדוקה יש מחיר, ולא יהיה הוגן להסתיר אותו.

אם תאבד את הסיסמה שלך ותאבד גם את 24 מילות השחזור שלך, המסמכים שלך יהפכו לבלתי קריאים. לתמיד. גם בשבילנו.

אין כפתור של "שכחתי הכול, שלחו לי חזרה את הקבצים". אין לנו טכנאי שיכול להיכנס דרך החלון ולשחזר לך אותם.

נחזור לתא הכספות בבנק: אם תאבד את המפתח שלך ואף אחד אחר לא מחזיק עותק, בתוך התא נשאר הכול, אבל אף אחד כבר לא פותח אותו.

אני מבין שבניסוח כזה זה יכול לעורר קצת חרדה. אבל תסתכל על זה מהצד השני, וזו הסיבה שבחרנו בזה.

אם הייתה קיימת איפשהו "עותק גיבוי" של המפתח שלך — בשרת שלנו, במגירה של המנהל — העותק הזה היה הנקודה החלשה של כל המערכת. הוא היה הדבר שתוקף היה מחפש קודם. הוא היה הדלת שרשות הייתה יכולה לבקש מאיתנו לפתוח. הוא היה הקובץ שעובד לא הגון היה יכול להעתיק לעצמו.

מפתח שקיים רק על המכשיר שלך, את הדלת הזו, פשוט, הוא לא פותח.

בחרנו לתת לך שליטה מלאה — עם המשקל שזה מביא — במקום לשמור לעצמנו קיצור דרך שבמוקדם או במאוחר היה הופך לחור בסכר.

המחווה המעשית שאנחנו מבקשים ממך בתמורה היא אחת בלבד: שמור על 24 המילים שלך כפי ששמרת על טאבו הבית שלך. רשומות, במקום בטוח, רחוק מעיניים. לא במייל לעצמך, לא בפתק בטלפון. 24 המילים האלה הן עותק הגיבוי של המפתח שלך. שמור עליהן כמו שאתה שומר על הדברים שחשובים.

הבהרה כנה: ה-E2EE כאן מכסה את המסמכים

אני לא רוצה למכור לך יותר ממה שיש, כי זה יהיה ההפך הגמור מכל המאמר הזה.

ההצפנה מקצה לקצה שסיפרתי לך עליה מגנה על המסמכים שאתה מעלה: דפי חשבון, חשבונות, חוזים, פוליסות. אלה השכבה הרגישה ביותר, ושם שמנו את המנעול ההדוק ביותר.

הנתונים החשבונאיים האמיתיים שלך — החשבונות, היתרות, התנועות שמרכיבות את קביעת המקום שלך, כלומר את השווי הנקי שלך — פועלים לפי היגיון אחר.

הם חיים במסד נתונים שלנו, על שרתים אירופיים, והם בטקסט גלוי בצד השרת. זו בחירה טכנית הכרחית: הם דרושים כדי לשמור על ההנהלת חשבונות שלך מסונכרנת בין הטלפון למחשב, וכדי לחשב בזמן אמת את המדדים שאנחנו מציגים לך. הצפנתם באותה צורה בדיוק כמו המסמכים הייתה הופכת את האפליקציה לאיטית מאוד ולמעשה לבלתי שמישה.

אבל — וכאן מגיע החלק שרבים לא מצפים לו — המספרים האלה נוסעים בלי הביוגרפיה שלך צמודה אליהם.

כשאתה נרשם אנחנו מבקשים כינוי (מה שתרצה, אפילו בדוי), אימייל וסיסמה. אנחנו לא מבקשים שם פרטי, שם משפחה, מספר זהות, תאריך לידה, כתובת, טלפון.

כך, גם מי שהיה מקבל גישה למסד הנתונים היה רואה כינוי מסוים עם חשבונות, יתרות, תנועות — אבל בלי דרך לקשר את המספרים האלה לאדם האמיתי שהוא אתה.

על איך השכבה השנייה הזו פועלת, ולמה בנינו אותה בשתי רמות במקום אחת, יש מאמר ייעודי: פרטיות רדיקלית: שתי רמות, הבטחה אחת. כאן אני עוצר, כי הנושא של היום הוא המפתח של התא.

הנקודה שרציתי לקבוע היא זו: כשאנחנו אומרים שההצפנה מקצה לקצה הופכת את המסמכים שלך לבלתי קריאים, אנחנו מדברים על המסמכים. על השאר חלה הגנה אחרת, רצינית באותה מידה. ואני מעדיף להגיד לך את זה בעצמי בדיוק, במקום לתת לך להאמין בהצפנת קסם שמכסה הכול.

למה זה היה חשוב לנו, עד לנקודה הזו

יכולתי לסיים כאן, בטכניקה. אבל הטכניקה, לבדה, היא לא הסיבה.

הסיבה היא שהפיננסים האישיים הם המקום שבו אתה שומר את הדברים שעליהם אתה לא מדבר בשמחה אפילו עם חברים. כמה אתה באמת מרוויח. כמה שמת בצד, או כמה מעט. חוב שמכביד.

אם ברגע שאתה פותח אפליקציה כזו נשארת בך תחושה שמישהו, איפשהו, יכול להציץ, האפליקציה הזו לעולם לא תיתן לך את הדבר שבשבילו היא קיימת.

אנחנו קוראים לדבר הזה רוגע. The calm side of money, הצד הרגוע של הכסף. והרוגע, אם המספרים שלך לא באמת מאובטחים, הוא רק מילה באתר.

ההצפנה מקצה לקצה על המסמכים היא לא גביע טכני לתצוגה בחלון הראווה. היא הרצפה שעליה נשען כל השאר: בלעדיה, המדדים וקביעת המקום הם רהיטים שמונחים על ריק.

בגלל זה כתבנו אותה ביסודות, ולא הוספנו אותה אחר כך כמו מתג נוסף.

בשורה אחת

אשאיר לך את זה בצורה הקצרה ביותר שיש לי.

את המסמכים שלך אתה נועל בתא. המפתח לתא נמצא רק אצלך, ואף פעם לא יוצא מהמכשיר שלך. אנחנו שומרים על התא הסגור, ואנחנו לא יכולים לפתוח אותו.

לא כי הבטחנו להיות טובים.

אלא כי לקחנו מעצמנו, בכוונה, את האפשרות שלא להיות.

— Vittorio