מה Cashfulness חייבת לקיוסאקי, ולמה היא לא רוצה להפוך

קראתי את אבא עשיר אבא עני מאת רוברט קיוסאקי בתחילת שנות האלפיים, כשזה כבר היה ספר מפורסם אבל עדיין לא התופעה הגלובלית שהוא הפך להיות אחר כך.

קראתי אותו כיועץ פיננסי מוסמך, מתוך הסקרנות של מי שמחפש את כל הדרכים האפשריות להסתכל על אותו הדבר.

והספר הזה השאיר בי שני דברים: אחד ששמרתי, ואחד שהשארתי בדרך.

הדבר ששמרתי הוא תובנה פשוטה, אבל למי שמעולם לא למד הנהלת חשבונות היא עוצמתית ביותר: לא כל מה שיש לך שווה באותה מידה.

חלק מהדברים שיש לך מכניסים כסף לכיס שלך — דירה שמושכרת, מניה שמשלמת דיבידנד, עסק שמניב רווחים.

דברים אחרים שיש לך מוציאים כסף מהכיס שלך, חודש אחרי חודש — המכונית, הבית שבו אתה גר, הארון, סירת הפנאי.

רוב האנשים, עד לרגע שבו הם נתקלים בעמוד שמציג את ההבחנה הזאת, מעולם לא חשבו על זה במונחים האלה. הם רק חושבים "יש לי כך וכך בבנק" ו"יש לי את הבית שלי". הם לא מבחינים. הם לא רואים את הכיוון.

קיוסאקי הפך את ההבחנה הזאת לפופולרית כמו מעטים אחרים בעולם. ואנחנו אסירי תודה לו על כך.

הדבר שהשארתי בדרך הוא האופן שבו קיוסאקי מכר את התובנה הזאת לעולם, וכל מה שהוא הצמיד אליה בשנים שאחר כך.

ב-Cashfulness בנינו משהו שמתחיל מאותה תובנה, אבל הולך בכיוון אחר.

במאמר הזה אני רוצה להסביר לך איפה אנחנו מתקרבים לקיוסאקי ואיפה אנחנו מתרחקים ממנו.

מה קיוסאקי ראה נכון

כדי להיות הוגנים כלפי מחבר שמכר יותר מארבעים מיליון עותקים, כדאי להתחיל ממה שהוא ראה נכון.

יש לפחות שלושה דברים.

הוא שבר את תרבות היתרה הסטטית.

במשך דורות אנשים חשבו על הבריאות הפיננסית שלהם דרך היתרה בחשבון העו"ש.

קיוסאקי עזר להזיז את תשומת הלב הזאת למשהו יותר דינמי: מה הנכסים שלך מייצרים, ומה הם עולים לך.

זהו שינוי מבט שמשנה הכול. לא כמה אתה שווה, אלא לאיזה כיוון אתה הולך.

הוא פירק את המשוואה "בית בבעלות = השקעה".

בתרבות האיטלקית של המאה העשרים, קניית בית הייתה אוטומטית השקעה.

קיוסאקי כתב, עם דוגמאות פשוטות, שבית שאתה גר בו — כל עוד אתה גר בו, משלם משכנתא, משלם מסים ותחזוקה — לא מכניס כסף לכיס שלך.

זו בחירת חיים, אולי נכונה, אבל היא לא נכס פרודוקטיבי במובן הצר.

בנקודה הזאת Cashfulness מסכימה לחלוטין, ודיברנו על כך בפירוט במאמר הייעודי על נכס+ ונכס− בבלוג הזה.

הוא עודד מחשבה על עצמאות מהכנסה יחידה מעבודה.

הרעיון שההון שלך יכול, עם הזמן, לעבוד בשבילך כמו שאתה עובד בשבילו, הוא רעיון משחרר.

Cashfulness חולקת אותו, ומציבה אותו במרכז המושג עצמאות כלכלית: להחזיק מספיק נכס+ כדי לכסות את ההוצאות השוטפות שלך.

על שלושת הדברים האלה, אנחנו חייבים לו. נקודה. בלי פולמוס.

מה קיוסאקי הגזים בו (או טעה בו)

עם זאת, "החבילה של קיוסאקי" לא מסתכמת בשלוש הנקודות שלמעלה.

להפך, רוב מה שיצא מהספר בעשרים השנים שאחריו הולך לכיוון שאנחנו לא רוצים לעקוב אחריו.

התוקפנות כשיטה.

קיוסאקי בונה חלק גדול מהמסרים שלו על מבנה של אויבים: מערכת החינוך שהופכת אותך לתלותי, "האבא העני" שאסור לחקות, היועצים הפיננסיים שמנסים לרמות אותך, השכירים שהם "עבדים" של מרוץ העכברים.

זו רטוריקה מקטבת. היא עובדת למכירת ספרים.

היא לא עובדת לבניית שלווה.

ב-Cashfulness אנחנו לא בונים אויבים. אין מערכת "רעה" שמוצבת מול שיטה "מושיעה". יש תמונה מבולבלת שצריך להבהיר, וזה הכול.

הנדל"ן כדת.

בשנים שאחרי הספר, קיוסאקי נע יותר ויותר לכיוון המלצה מאוד ספציפית: לקנות נדל"ן להשכרה, רצוי עם מינוף (חוב), כדרך המלכה לעצמאות.

ב-Cashfulness אנחנו לא רושמים שום סוג נכס ספציפי.

נכס+ יכולים להיות נדל"ן, אבל גם קרנות, תעודות סל, אג"ח שמשלמות קופונים, דיבידנדים, שותפויות בפעילויות עסקיות, יצירות רוח שמייצרות תמלוגים.

איזה תמהיל נכון עבורך תלוי בחיים שלך, באופי שלך, במדינה שבה אתה חי, ברגע ההיסטורי, בגיל שלך.

ל-Cashfulness אין תשובה אחת כי לשאלה אין תשובה אחת.

ההבטחה לעושר.

התת-טקסט אצל קיוסאקי הוא "תתעשר אם תלך לפי השיטה".

Cashfulness לא מבטיחה עושר.

עושר הוא מונח מעורפל וטעון תרבותית, ואנחנו לא מוכרים חלומות.

אנחנו מבטיחים בהירות, ומשם הבחירות הן שלך, והבחירות שלך הן שקובעות למה תהפוך.

Cashfulness היא הכלי, לא התוצאה.

FIRE והיציאה ממרוץ העכברים.

חלק גדול מתנועת ה-FIRE — Financial Independence, Retire Early — שורשיו בהד של קיוסאקי. הרעיון שהיעד הסופי הוא להפסיק לעבוד כמה שיותר מהר.

Cashfulness לא נגד עצמאות כלכלית. כפי שאמרתי, היא מציבה אותה במרכז.

אבל החירות שאנחנו רוצים לעזור לך לבנות היא לא בריחה: היא בחירה.

כשאתה מגיע לנקודה שבה נכס+ שלך מכסים את ההוצאות השוטפות שלך, אתה חופשי. משם תוכל להפסיק לעבוד.

רבים ממשיכים מבחירה, כי העבודה מזינה אותם או כי יש יצירה שהם רוצים להשלים. אחרים מאיטים. אחרים מחליפים מקצוע. אחרים מקדישים את עצמם למשפחה, לנכדים, לתשוקה, לעמותת התנדבות.

החירות היא היכולת לבחור. לא החובה לברוח.

הטון של גורו.

בחמש-עשרה השנים האחרונות קיוסאקי הפך לדמות תקשורתית שמוכרת קורסים באלפי יורו, מפרסם תחזיות קטסטרופליות על השווקים, מתמצב בסגנון גורו.

זה לא הסגנון שלנו, לא המקצוע שלנו, לא המותג שלנו.

Cashfulness רוצה אותך כמבוגר מודע, לא כתלמיד.

אוצר מילים שונה, מנוע יציב יותר

יש גם הבדל טכני ששווה לציין בקצרה.

קיוסאקי משתמש בזוג asset / liability: שתי קטגוריות בינריות, מפושטות.

Cashfulness משתמשת בנכס+ ובנכס− — אוצר מילים מאופק, ומעל הכול נשען על מערכת שלמה של הנהלת חשבונות כפולה, אותה טכניקה שחברות משתמשות בה שש מאות שנה כדי לנהל מאזנים.

ההבדל הוא לא רק לשוני.

הנהלת החשבונות הכפולה מראה לא רק מה יש לך ומה אתה חייב, אלא גם איך הזרימות נעות בזמן, והיא מאפשרת לך לראות את הבריאות הפיננסית עם ארבע קטגוריות נפרדות (נכסים, התחייבויות, הוצאות, הכנסות) במקום שתיים.

המסגרת יציבה יותר. סיפרנו על כך במאמר על הנהלת חשבונות כפולה למי שאינו רואה חשבון, בבלוג הזה.

ותמצא את זה מוסבר בצורה מעשית, עם דוגמאות ועם GNUCash ככלי לימודי, בספר שכתבתי — Strategie per la Finanza Personale, זמין באמזון. זה הספר שהייתי רוצה למצוא בעצמי, לפני עשרים שנה, אחרי שקראתי את קיוסאקי.

למי מיועדת Cashfulness, אם קראת את קיוסאקי

יש אדם שקרא את אבא עשיר אבא עני והפיק ממנו משהו טוב — ההבחנה נכס/התחייבות נכנסה לאופן שבו הוא חושב על כסף.

אבל הוא גם ניסה ליישם אותה בפועל לפי התסריט שהמחבר מציע — קורסים, נדל"ן להשכרה עם מינוף אגרסיבי, הרעיון שצריך "לצאת ממרוץ העכברים" תוך שנים ספורות — ומצא את עצמו חרד, תחת לחץ, עם חיים פיננסיים מורכבים יותר מקודם ופחות שלווים ממה שקיווה.

או שקרא את הספר, הבין את הנקודה, אבל עצר שם כי שאר החבילה — הטון, הדחיפות, הראוותנות — לא הייתה שייכת לו.

עבור האדם הזה, Cashfulness היא הצעה להתפתחות שקטה.

אותה תובנה מוצא, מסגרת הרבה יותר יציבה, אוצר מילים מכבד, אין הבטחה לעושר, אין חיפזון "לצאת ממרוץ העכברים", אין גורו על הבמה.

יש שיטה. היא מיושמת בשקט. היא עובדת עם הזמן, לא בשלושים הימים שאחרי סמינר.

ואם מעולם לא קראת את קיוסאקי אבל הגעת למאמר הזה בדרך אחרת, זה גם בסדר.

שום דבר ממה שאנחנו אומרים כאן לא תלוי בקריאת קיוסאקי. את ההבחנה בין נכס+ לנכס− תמצא מוסברת בדרך משלה, בתוך Cashfulness, בלי צורך לעבור דרך אבא עשיר.

לסיכום

שלושה דברים, אחד על השני, לסיום.

קיוסאקי הפך תובנה חשובה לפופולרית. אנחנו מכירים בכך בגלוי.

קיוסאקי בנה על אותה תובנה שיטה, טון והבטחה שאיננו חולקים. אנחנו אומרים זאת בגלוי.

Cashfulness מציעה התפתחות שקטה של אותה תובנה עצמה, בלי פולמוס ובלי אישור, מבוססת על מערכת חשבונאית קפדנית (הנהלת חשבונות כפולה) ועל הבטחה צנועה יותר (בהירות, לא עושר).

אם אתה האדם הראשון שתיארתי — מי שקרא את קיוסאקי והפיק ממנו משהו, אבל לא מזהה את עצמו בתוקפנות — Cashfulness היא כנראה המקום שלך.

אנחנו מחכים לך ברשימת ההמתנה לבטא בcashfulness.com/beta.

אם לעומת זאת אתה חסיד משוכנע של שיטת קיוסאקי הקלאסית — קורסים, נדל"ן אגרסיבי, FIRE כמטרה עיקרית — לא תרגיש בנוח ב-Cashfulness, וזה בסדר.

העולם גדול, יש כלים לכל סגנון.

Cashfulness מיועדת למי שמחפש שלווה ושיטה יחד. מהמסגרת הזאת, זה מה שאנחנו עושים, וזה הדבר היחיד שאנחנו עושים.

— Vittorio