בדרך כלל אפליקציה מציגה את עצמה על ידי כך שהיא מספרת לך את כל מה שהיא יודעת לעשות.
רשימת הפיצ'רים. החצים שעולים. הדברים שהיא מבטיחה שישנו לך את החיים.
היום אני רוצה לעשות ההפך.
אני רוצה לספר לך שלושה דברים ש-Cashfulness לא עושה. ולא כי עוד לא הגענו לשם, ולא כי יום אחד נוסיף אותם.
שלושה דברים שהחלטנו, בכוונה, לעולם לא לעשות.
אני עושה את זה כי אני מאמין שאפליקציה — בדיוק כמו אדם — מובנת טוב יותר לפי מה שהיא מסרבת לעשות מאשר לפי מה שהיא שמה בוויטרינה.
פיצ'רים מעתיקים. ויתורים לא. ויתור הוא בחירה, ובחירה מספרת מי אתה.
לשלושת הוויתורים הבאים יש משהו משותף. אף אחד מהם אינו מגבלה טכנית, מהסוג של "לא הצלחנו". אלה שלוש בחירות ערכיות. שלוש דלתות שיכולנו לפתוח, שהרבה פותחים, ושאנחנו נעלנו מבפנים.
אני מספר לך אותן אחת אחת.
אחד. לא נתמרן אותך
אני מתחיל מהכי לא נוח, כי עליה הכי פחות מדברים.
המון אפליקציות — לא רק פיננסיות — מתוכננות לדחוף אותך לעשות דברים שבראש קר לא היית בוחר בהם.
לטכניקות האלה יש שם: קוראים להן dark patterns. אני מתרגם כי זו הפעם הראשונה שאני משתמש במונח: "תבניות אפלות", מנגנוני ממשק שנבנו בכוונה כדי לכוון את ההחלטה שלך לכיוון שמשרת את מי שבנה את האפליקציה, לא אותך.
הכפתור הגדול והצבעוני "אשר הכול", ו"לא, תודה" מוסתר קטן, אפור על אפור. ביטול המנוי קבור בסוף שישה תפריטים. האזהרה שגורמת לך להרגיש אשם אם אתה מסרב: "לא תודה, לא מעניין אותי לחסוך". השעון העצר שיורד כדי שתחליט לפני שתספיק לחשוב.
כל אלה דרכים להזיז את ההחלטה שלך בדחיפה שלא ביקשת.
באפליקציה של כספים אישיים זה היה אפילו יותר רעיל. כי זה נוגע בכסף שלך, ונוגע בפחדים שלך.
תחשוב כמה קל זה היה.
התראה שנבנתה כדי לתת לך חרדה: "אתה מוציא יותר מדי!", באדום, אולי במוצאי שבת. אתה פותח את האפליקציה עם הלב הדוק, ופעימת הלב הנוספת הזו היא בדיוק מה שמודלים עסקיים מסוימים קוראים לו "engagement".
מספר שמהבהב כדי לגרום לך להרגיש מפגר מאחורי כולם.
אזהרה שדוחפת אותך לכיוון מוצר לקנייה, מחופשת לעצה ידידותית.
אנחנו לא נעשה את זה. לעולם.
ההתראות של Cashfulness הן משני סוגים בלבד, ואף אחד מהם לא קיים כדי לדוג אותך.
יש את ההתראות הכלליות, האינפורמטיביות: הודעות שירות.
ויש את ההתראות האישיות, הקשורות למצב אמיתי של החשבונות שלך: "נותרו חמישה ימים לסגירת התקציב, ואתה במסלול טוב". מידע שימושי, ברגע הנכון, וכשצריך תמיד עם פתרון אפשרי לצדו. אף פעם לא אזעקה צורחת. אף פעם לא "תחזור, התגעגענו אליך".
העיקרון שנתנו לעצמנו הוא שורה אחת, ואני רוצה לכתוב אותה במלואה: האפליקציה לעולם לא כותבת לך כי טוב לנו שתפתח אותה. היא כותבת לך רק כשזה משרת אותך.
יש סיבה עמוקה יותר מאחורי הסירוב הזה.
מניפולציה ורוגע לא יכולים לדור באותה אפליקציה.
אם אני דוחף אותך, אני מטלטל אותך. אם אני מטלטל אותך, אני לוקח ממך בדיוק את מה ש-Cashfulness קיימת בשבילו. the calm side of money אינו סלוגן לאתר: זו הבטחה שנשברת עם ההתראה הראשונה שנבנתה כדי להאיץ לך את הלב.
לכן מניפולציה אינה פיצ'ר שנמנענו מלהוסיף. זו דלת שאם היינו פותחים אותה, הייתה מפילה את כל השאר.
שתיים. לא נעשה משחוק לכסף שלך
הוויתור השני הוא בן דוד של הראשון, אבל עם פנים שמחות יותר. ודווקא בגלל זה הוא מרמה יותר.
אתה מכיר את האפליקציות שהופכות את החיסכון למשחק?
הימים הרצופים שנשארת מתחת לתקציב, עם ההבטחה המרומזת לא לשבור את הרצף. התגים שנפתחים. המטבעות הווירטואליים. הרמות שאתה עולה, כאילו ניהול חשבונות הבית היה משחק.
השם הטכני הוא gamification — "משחוק": לקחת את המכניקות של משחקי הווידאו — נקודות, פרסים, רצפים שאסור לשבור — וליישם אותן על משהו שאינו משחק.
זה נראה כמו ההפך ממניפולציה, כי זה צבעוני וידידותי. במציאות זה אותו דבר בתחפושת נחמדה יותר: זה משמש כדי להשאיר אותך מודבק למסך.
המנגנונים האלה לא מודדים את הכסף שלך. הם מודדים את הנוכחות שלך. הם מתגמלים אותך על כך שחזרת, לא על כך שאתה במצב טוב יותר.
והם מזיזים את תשומת הלב שלך מהנתון שבאמת חשוב — כמה שווה מה שיש לך פחות מה שאתה חייב — לניקוד שהאפליקציה המציאה.
המספר הראשון הוא שלך. השני שלה.
בוא ניקח דוגמה מהירה, כדי שהההבדל יהיה ברור.
למרקו יש רצף של שלושים יום של "עמידה בתקציב" באפליקציה כזו. הוא גאה במספר הזה. ערב אחד הוא עייף, בנסיעה, וכדי לא לשבור את הרצף הוא רושם הוצאה בהערכה גסה, ובלבד שיסמן את התיבה.
המחווה הזו לא הפכה אותו לעשיר יותר אפילו ביורו אחד. היא רק הגנה על ניקוד שקיים אך ורק בתוך האפליקציה.
אנחנו לא עושים משחוק. בלי רצפים, בלי תגים, בלי נקודות, בלי רמות, בלי טבלאות דירוג; אפילו לא מול עצמך של אתמול.
אם אתה מדלג על שבוע, אתה לא מפסיד כלום. אין רצף שמתאפס, אין מצודה שמתמוטטת. המספר שלך נשאר שם, מחכה לך בשקט כשאתה חוזר.
הכרות, ב-Cashfulness, יש מעטות וספורות, וקשרנו אותן לעובדות אמיתיות: כשאתה משלים לראשונה את מלאי הנכסים שלך, או כשאתה מגיע לתקציב שקבעת בעצמך.
ההבדל כולו שם. משחוק מתגמל אותך על ההתנהגות: חזרת. אנחנו מכירים בתוצאה: הבנת איפה אתה עומד.
הסיבה העמוקה פשוטה, ובעיניי היא רצינית.
הכסף שלך אינו משחק.
זה הכלי שאיתו אתה קונה לעצמך זמן, חופש, אפשרות לבחור. להחליט כמה להפריש, אם להחליף עבודה, איך אתה באמת מרגיש — אלה החלטות של מבוגרים. הן ראויות לרוגע ולתשומת לב, לא לאורות מהבהבים ולתרועות.
על זה כתבתי מאמר שלם, כי היה לי הרבה לומר: למה אנחנו לא עושים משחוק לכסף שלך. כאן מספיק לקבוע את הנקודה: זו בחירה, לא השמטה.
שלוש. לא נסתכל בנתונים שלך
הוויתור השלישי הוא זה שהכי חשוב לי מכולם. והוא גם זה שהכי חורג מהמנהגים של התחום.
כספים אישיים הם המקום שבו אתה שומר את הדברים שאתה לא מדבר עליהם בקלות אפילו עם חברים. כמה אתה באמת מרוויח. כמה הפרשת, או כמה מעט. חוב שמכביד יותר ממה שאתה מודה בו.
אם אתה רק חושד שמישהו, איפשהו, יכול להציץ, את המספרים האלה לעולם לא תכתוב במלואם. ואפליקציית כספים שאתה משקר לה בהשמטה לא שווה כלום.
לכן בנינו את Cashfulness כך שלא נוכל להסתכל. וכאן מכריעה מילה מדויקת: "לא" מסתכלים שונה מ"לא יכולים" להסתכל.
"אנחנו לא מסתכלים" היא הבטחה של רצון טוב: תסמוך עלינו, אנחנו אנשים טובים.
"אנחנו לא יכולים להסתכל" היא הבטחה של אי-אפשרות: גם אם היינו רוצים, לא היינו יכולים.
אנחנו בחרנו באפשרות השנייה, ובחרנו בה בשתי דרכים שמחזקות זו את זו.
הדרך הראשונה קשורה למי שאתה. כשאתה נרשם אנחנו לא מבקשים שם פרטי, שם משפחה, מספר זהות, תאריך לידה, כתובת או טלפון. אנחנו מבקשים כינוי — מה שתרצה, אפילו בדוי: "קפטן", "מפרש", מה שמתחשק לך —, כתובת אימייל וסיסמה. את החשבונות שלך אתה קורא איך שנוח לך: "חשבון בנק", לא "חשבון של ישראל ישראלי".
כך, אפילו מי שתהיה לו גישה לנתוני הנהלת החשבונות יראה כינוי כלשהו עם כמה חשבונות ותנועות, אבל בלי שום דרך לקשר את המספרים האלה לאדם האמיתי שאתה.
הדרך השנייה קשורה למסמכים שאתה מעלה: דפי חשבון, חשבוניות, חוזים, פוליסות. זהו החומר הכי רגיש: מלא בשם מלא, כתובת, סכומים.
על המסמכים האלה אנחנו משתמשים בהגנה שנקראת E2EE — הצפנה מקצה לקצה: לפני שהקובץ יוצא מהטלפון או מהמחשב שלך, הוא הופך לגוש של תווים לא קריאים. הוא יוצא כבר ככה. לשרת שלנו מגיע רעש, ורעש נשאר. הוא הופך לקריא שוב רק במכשיר שלך, עם מפתח שנולד ממך ולעולם לא יוצא משם.
את ההשלכה אני אומר בדרך הכי ברורה שיש לי.
את המסמכים שלך אנחנו, שבנינו את האפליקציה, לא יכולים לקרוא. מי שמנהל את השרתים לא יכול לקרוא אותם. תוקף שיפרוץ יום אחד למערכות שלנו לא יוכל לקרוא אותם: הוא ימצא בידיו קבצים חסרי שימוש.
לא כי הבטחנו להתנהג יפה. כי במכוון הסרנו מעצמנו את האפשרות לא להתנהג ככה.
יש מחיר כן, ואני מעדיף לספר לך אותו בעצמי: אם תאבד את הסיסמה שלך וגם את מילות השחזור של המפתח שלך, המסמכים האלה יהפכו ללא קריאים לעד, גם עבורנו. אין כפתור של "שכחתי הכול, שלחו לי מחדש את הקבצים". זה הצד השני של מנעול שאין לנו עותק גיבוי שלו בידיים.
ויש השלכה שחורגת מהטכני: אנחנו לא עושים פרופיל. אנחנו לא מנתחים את ההתנהגות שלך כדי למכור לך משהו, אנחנו לא בונים דיוקן מסחרי שלך, אנחנו לא מעבירים את המספרים שלך לצדדים שלישיים.
לא כי אנחנו יותר טובים מאחרים. כי החלטנו שהנתונים שלך אינם המוצר שלנו. המוצר שלנו הוא הכלי. המספרים שלך נשארים שלך.
על איך שתי הרמות האלה — הזהות ללא שם והמסמכים המוצפנים — עובדות יחד, כתבתי בנפרד, כי זה ראוי למקום משלו: פרטיות רדיקלית, שתי רמות והבטחה אחת. כאן מספיק המשפט שמסכם הכול: Cashfulness לא יודעת מי אתה, לא קוראת את המסמכים שלך, לא מבינה את המספרים שלך. המפתחות רק אצלך.
למה מניפסט בשלילה
אולי אתה שואל את עצמך למה בחרתי להציג לך את Cashfulness מתוך שלושה "לא".
כי ה"לא"-ים הם החלק הקשה.
להוסיף פיצ'ר זה קל, ובדרך כלל זה משרת את מי שבונה את האפליקציה. דחיפה נוספת אחת משאירה אנשים מודבקים. רצף נוסף אחד מחזיר אותם. נתון נוסף אחד אפשר למכור מחדש.
להגיד לא לכל זה עולה משהו. זה אומר לוותר על מנופים שעובדים — עובדים באמת, זו הסיבה שהם בכל מקום —. זה אומר לבנות מוצר קצת יותר שקט, קצת פחות "דביק", שבמבט ראשון אפילו נראה שהוא עושה פחות מהאלטרנטיבות.
קיבלנו את זה, כי יש חוט שמחבר את שלושת הוויתורים.
לא נתמרן אותך, כי אנחנו רוצים שתחליט עם הראש, לא עם הבטן שטלטלנו.
לא נעשה משחוק לכסף שלך, כי אנחנו רוצים שתסתכל על הנתון האמיתי, לא על ניקוד שהמצאנו.
לא נסתכל בנתונים שלך, כי אנחנו רוצים שתכתוב את האמת, בלי הספק שמישהו מציץ.
החוט תמיד אותו חוט. זה ההבדל בין כלי שעובד בשבילך לבין שירות שעובד עליך.
כמעט הכול, בעולם הדיגיטלי של היום, עובד עליך: לוכד את תשומת הלב שלך, מעצב אותה, מוכר אותה מחדש. Cashfulness רוצה להיות בצד השני. כלי ניטרלי, שנותן לך את הקואורדינטה שלך — את קביעת המקום שלך, כלומר כמה שווה מה שיש לך פחות מה שאתה חייב — ואז מתרחק הצידה.
אנחנו לא מוכרים לך מוצרים פיננסיים. אנחנו לא גובים עמלות על מה שאתה עושה עם הכסף שלך. אין לנו שום אינטרס נסתר במספר שאתה רואה.
אנחנו נותנים לך את הקואורדינטה. את הכיוון אתה בוחר.
שלושת הוויתורים האלה לא ישתנו עם הגרסה הבאה של האפליקציה. הם אינם שלב, הם אינם הבטחה של השקה שמתכחשים לה כשמגיעים הלחצים לצמוח בכל מחיר.
הם הקרקע. וקרקע, אם היא בנויה טוב, כבר לא נוגעים בה.
כתבתי לך אותם כאן, שחור על גבי לבן, גם בגלל זה: כדי שתוכל לשמור עליהם, ולדרוש ממני דין וחשבון אם יום אחד אבגוד באחד מהם.
זה לא יקרה. אבל זה הוגן שההבטחה תהיה כתובה, ולא רק נאמרת.
— Vittorio